גוף האסטרל: רגשות, תחושות, חוויות

טבע הגוף האסטרלי

מילות מפתח: רגשות; תחושות; חוויות.

אנו עוברים לגופים ברמה הצפופה — גוף האסטרל, האתרי והפיזי. זהו תחום של תנודות, הניתן לנו בתחושות משכנעות מאוד, אשר טבען, לכאורה, אינו מותיר ספק. שמחה היא שמחה, צער הוא צער, ואת כובד הבטן השמנה וכאב המפרקים הנפוחים לא ניתן לבלבל עם קלילות וזריזות של גוף צעיר ואלגנטי.

הגופים הצפופים דומים במידה רבה לעדינים, וכנראה קיימים קשרים ישירים בין זוגות הגופים המתאימים, כלומר האטמי והאסטרלי, הבודהי והאתרי, הסיבתי והפיזי. אינדיקציות עקיפות לכך יכולות להיות התצפיות הבאות: תגובה רגשית משמשת קריטריון לאמיתות רוחנית; עושר לרוב נקשר לאוכל; אירוע, ככלל, נקשר לתנועת גופים במרחב.

בהתאם לכך, הקשרים בין הגופים במעטפות העדינות והצפופות דומים במידה רבה: לדוגמה, היחסים בין הגוף האטמי והבודהי מזכירים את היחסים בין גוף האסטרל והאתרי, והגוף הסיבתי קשור לבודהי באופן המזכיר את קשר הפיזי לאתרי. לכן, על ידי ויסות חייו ה"נמוכים", כלומר אינטראקציות הגופים של המעטפת הצפופה, האדם משפיע ישירות גם על העדין — ולהיפך.

האנרגיה של מישור האסטרל — היא אנרגיית התשוקות, שהיא הרבה יותר צפופה ומוחשית לאדם מאשר האנרגיה המנטלית ה"יבשה". כמובן, האדם ה"רציונלי" יכול לנחם את עצמו באשליה שלמד לשלוט במודע ברגשותיו, אך למרבה הצער, זה רחוק מאוד מהאמת. סביר יותר שהוא למד לדכא באגרסיביות חלק מרגשותיו, לדחוק אותם לתת-מודע ולפגוע בכך בגוף האסטרל שלו עצמו, על תרבותו כמעט ואינה מטופלת על ידי הציוויליזציה המודרנית — אף אחד לא מתפנה לכך: פוליטיקאים מנהלים, מדענים חושבים, העם עובד, ורק בודדים חסרי מנוחה או סוציאליים מסוכנים, הנוטים לאפקטים, מרגישים וחווים, ועלולים בקלות לרצוח מישהו תחת השפעתם. עם זאת, בדרך כלל יש להם היסטוריה של ילדות קשה, למשל, יתמות מוקדמת או קשר עריות עם ההורים.

תרבות ופיתוח החיים הרגשיים

האלימות כלפי המחשבה הפכה לנורמה של הציוויליזציה המודרנית. נאמר לאדם: צריך לחשוב כך וכך, להשתמש במושגים כאלה וכאלה. והוא נכנע ללא עוררין למנטליות הגלובלית הבלתי ניתנת לשבירה של התקופה.

לדוגמה, האדם אינו מורגל לא לכנות, לא לסבלנות, ולא לכבוד למדיטציותיו שלו באף אחד מהגופים. חוסר כנות מוביל לכך שהמדיטציה נחנקת ונדחקת לתת-מודע – וכתוצאה מכך מתדרדרת בצורה חדה. חוסר סבלנות מספיק גורם לאדם להפסיק מדיטציה כלשהי לא נעימה או פשוט מתוחה כשהיא עדיין לא הסתיימה, ורגשות ברמה בינונית, שהאדם מחשיב אותם כבלתי ראויים לו, נדחקים לתת-מודע, מצטברים שם ומתחילים לתסוס, הופכים גסים יותר ויותר, עד שהם פורצים החוצה בצורה מזעזעת ומטרידה את האדם עצמו ואת סביבתו.

לפיכך, החיים הרגשיים הם בראש ובראשונה עבודה מסוימת, שהאדם מבצע בתוכו (על ידי טרנספורמציה של גוף האסטרל שלו) ובעולם החיצון. עבודה זו יכולה להתבצע במודע או בתת-מודע, טוב או רע, במצפון או בזלזול, בתנאים נעימים ומתאימים יותר או פחות לאדם, אך לא ניתן לוותר עליה.

תרבותו של כל גוף מתחילה בכך שהאדם מפריד אותו מהאחרים ומעניק לו תחילה זכות קיום, ולאחר מכן — את המדיטציות האופייניות לו, מבלי לווסת אותן בצורה קשוחה מדי.

בדומה לגופים האתרי והפיזי, גוף האסטרל יכול להיות מפותח ומותאם יותר או פחות לביצוע עבודתו. אדם אחד חווה בכנות הן צער עמוק והן שמחות גדולות, מבלי לרכך באופן מלאכותי את מצביו ומבלי לצאת מאיזון נפשי בכללותו, ואילו אחר מגיב במחלה פיזית או יוצא מכלל פעולה לזמן רב בלחצים רגשיים קלים ביותר. על האחרונים נאמר לעיתים שיש להם נפש לא יציבה, כשהכוונה היא לגוף האסטרל.

ישנם אנשים, אשר, בהחשיבם את עצמם פגיעים רגשית במיוחד, משקיעים מאמצים רבים כדי להגן על גוף האסטרל שלהם, ובונים לעצמם קיר הגנה עבה מלבני אדישות לכל מה שאינו נוגע להם ישירות. קיר זה לא רק הופך למקור לאיבה מצד הסביבה, אלא גם מחליש מאוד את גוף האסטרל. הוא הופך חלש, מפונק ובלתי מוכן לעומסים מינימליים הכרחיים. יתר על כן, הגבלה מלאכותית של רגשות מובילה לצמצום האנרגיה וגודל גוף האסטרל, וכתוצאה מכך הוא נקרע על ידי האתרי, מאבד את הגנתו וסובל בעצמו תוך כדי תהליך זה...

הבעיה ההפוכה מתעוררת אצל אנשים רגשניים מדי וחסרי ריסון, שגוף האסטרל שלהם גדול, אנרגטי וכאוטי יתר על המידה, כך שהוא מהווה סכנה מסוימת לסביבה, גם בכוונות הטובות ביותר של האדם. רגשות עזים, הזורמים ללא הרף שלא בזמן ובמקום, חסרי אונים לשנות משהו לטובה, אך קושרים באופן אימפרטיבי את תשומת הלב הכללית לאדם, אינם אלא פסולת אסטרלית (אם לא ביוב), שאחרים צריכים לנקות באופן קבוע אחרי האדם, אם הם לא רוצים לחיות בדיר חזירים אסטרלי. "נו, תירגע, לא צריך כל כך להתרגש ולדאוג, הכל יסתדר ויתאזן, אל תדרמטי את המצב," — תוכחות כאלה בדרך כלל אינן משיגות את מטרתן, מכיוון שהן מתרחשות במישור המנטלי, שאנרגיה חלשה יחסית לאנרגיית האסטרל, אלא אם כן היא מכוונת בדיוק מוחלט. לעומת זאת, מילים הולמות עוצרות היסטריה באופן מיידי, כמו מקלחת קרח, אבל צריך למצוא אותן.

השפעה והרמוניזציה של רגשות על המצב הפנימי ועל מערכות יחסים

קשה למצוא את שביל הזהב. הפתרון כאן טמון במקום אחר — בהעלאת רמת התנודות של גוף האסטרל, כלומר במעבר מרגשות גסים לעדינים, מובחנים ומותאמים יותר לתהליכים המתרחשים בגוף האדם. גוף האסטרל הוא הגורם המרכזי בשליטה על האדם מצד החברה. לשליטה מנטלית (שכנועים, טיעוני ההיגיון וכדומה) האדם המודרני מגיב די חלש. אך רגשות הם עבורו הטיעון החשוב ביותר. להם הוא נכנע הן בגרסאותיהם החיוביות (תשוקות) והן השליליות (פחדים). בפשטות, רגשות חיוביים נחשבים לגזר; שליליים לשוט, ולא רק ביחס לאחרים, אלא גם ביחס לעצמו.

היכולת להגיב באופן הולם ובלי לחוות תחושות לא נעימות על השפלה חזקה וברורה שאינה הוגנת דומה ליכולת לעשות שפגט או לעמוד במכת אגרוף לבטן. זה בר השגה, אך באמצעות עבודה ממושכת, המלווה בכמות מסוימת של מאמצים מייגעים, ולעיתים אף כואבים.

כך בזרם החוויות היומיומיות, הן החיוביות והן השליליות, שהאדם לומד בהדרגה לשלוט בהן בעדינות, מבלי לדכא אותן חזק, אך חלקית לתרבת ולעדינה, גוף האסטרל מפתח את כוחו וגמישותו.

בעיה אופיינית המתעוררת אצל המומר — היא תחושת השפלה חריפה — רגש המבטא מחאה של ה"אני" הנמוך על פגיעה בזכויותיו ובכבודו. ולמרות שהאדם מבין שאשרי עניי רוח, ולא עשירים בתחושת כבוד עצמי ועליונות על הסביבה, בכל זאת, תגובתו הרגשית של השפלה חריפה במצבים הדורשים ממנו בבירור התנהגות צנועה, יכולה להיות כה חזקה, שהוא מתחיל באופן אינסטינקטיבי להתאשר על חשבון אחרים בכל הדרכים האפשריות והבלתי אפשריות.

כאשר מדברים על גוף אסטרלי בריא, יש לציין שהוא יודע לשמוח באותה מידה שהוא יודע להתאבל, והאחרון אינו זהה כלל לסבל. עצב, אבל, צער — הם מצבים נורמליים, אמנם לא תמיד נעימים, אך בעלי ערך עבור גוף האסטרל, שבהם הוא מבצע עבודה מסוימת, המביאה לתוצאות חשובות. בדומה לכך, כל אדם נאלץ מדי פעם לטפס על הר, לקפוא ולהזיע, אך בגבולות מסוימים זה נתפס כמובן מאליו. סבל (מכל סוג) לעומת זאת, מצביע על חוסר איזון חמור של האורגניזם, למשל, יציאה גדולה של גוף כלשהו מעבר לגבולות הגוף העליון ופגיעות משמעותיות בו.

ניקח לדוגמה אישה הנשואה בנישואים לא מוצלחים. הבעל מהווה מקור קבוע לצערה: היא אינה אוהבת שהוא (המישור הסיבתי) מתעכב בעבודה, את סגנון יחסיו עם הילדים ועוד הרבה מאוד דברים. עם זאת, חוסר שביעות רצונה המנטלי נקטע על ידיה עצמה מיד, מכיוון שלכל ה"למה" המחשבתיים (לא הודיע שהוא מאחר, לא בירך אותה ליום השנה להיכרותם, לא ביצע מטלה ביתית) עולה תשובה אחת, בלתי נסבלת לחלוטין: "הוא הפסיק לאהוב." לכן, הגירוי יורד למישור האסטרלי כבר בצורה של מצב רגשי בלתי פתיר מראש: הבעל מסיבות בלתי מוסברות גורם לי כאב באופן קבוע; נבל; חסר רחמים; חזיר מוחלט... רגשות הצער, עם זאת, אינם מורשים לרדת (בזרם האריה) אל הגוף האתרי, מכיוון שאז האישה תאבד כוחות לזמן מה ולא יהיה מי שישגיח על הבית. לכן היא, לאחר שרוקנה את גוף האסטרל שלה, מעלה את רעל הרגשות השליליים שנצברו בזרם הקשת אל המנטלי, ומתחילה באותה מדיטציה בכוח מחודש: "למה הוא, בראותו איך אני סובלת, שוב לא חייך אליי כל הערב?" התשובה ידועה כבר לקורא, אך עבור האישה היא מהווה חידה נוראית, והמדיטציה המנטלית שוב נקטעת ושוב קוונט האנרגיה הקונפליקטיבי יורד לגוף האסטרל. כך נוצר מעגל קסמים של מדיטציות מנטליות ואסטרליות שליליות, התומכות זו בזו ונתמכות בנוסף על ידי המישור הסיבתי: הבעל מבצע מדי פעם טעויות שמחזקות את המנטליות של האישה (זרם מזל תאומים), והאחרון, בתורו, מְפַתֶּה את הבעל לחוסר תשומת לב ותוקפנות (זרם מזל גדי, כלומר תכנות מנטלי של התנהגותו). אם הבעל נוסע לזמן מה לנסיעת עסקים או שהאישה יוצאת לבד לחופשה, המדיטציה השלילית התלת-קומתית (גופים סיבתי-מנטלי-אסטרלי) הופכת לדו-קומתית (מנטלי-אסטרלי), מכיוון שהגורם המעורר הסיבתי נעלם (אין קשר עם הבעל), וכתוצאה מכך המדיטציה בכללותה נחלשת או אפילו נכבית לגמרי בסוף הפרידה. על כך מתבססות משפחות רבות, עם גוף בודהי חזק מספיק. הוא פורץ את מעגל הקסמים של הרמה הסיבתית-אסטרלית באופן זמני, ומשנה באופן דרמטי את נסיבות החיים העיקריות של המשפחה. מובן שקשה מאוד לשבור את המדיטציה השלילית המתוארת של האישה באמצעות אמצעים סיבתיים ועל אחת כמה וכמה מנטליים.

האינטראקציה בין גופים עדינים במערכות יחסים אינטימיות

לכן, אחת הבעיות המרכזיות של האדם המודרני היא חוסר היכולת לחוות, כלומר לשחרר את עצמו במהלך מדיטציה רגשית. מתוך פחד מכאב, אנו מונעים מעצמנו שמחה, ונשארים אדישים וחסרי רגישות באופן מפתיע ברגעים המאושרים ביותר שלנו. במילים אחרות, הגברה רגשית מסוימת צריכה ללוות את סיום כל מדיטציה מנטלית. כך אדם חש התעלות נפשית לאחר שהביע בהצלחה את מחשבתו.

מאפיין ספציפי של גוף האסטרל הוא שהאדם חווה רגשית לא את מה שבאמת קורה לו (כלומר, שידורים ישירים מהגוף הסיבתי), אלא את מה שהוא חושב על כך במודע או בתת-מודע (כלומר, זרם מגופו המנטלי).

היחס לרגשות כאל משהו נחות קשור ישירות ליחס למחשבות כאל משהו עליון. שניהם הם עיוותים גסים של סדר הגופים העדינים של האדם ומובילים לבעיות בלתי נתפסות ובלתי פתירות, שאחת מהן היא יחסי מין.

משיכה מינית כרגש נכנסת לעתים קרובות לקונפליקט עם עמדותיו המנטליות של האדם, וגורמת לקונפליקט פנימי חזק ביותר, המביא למספר רב של אי-נעימויות הן בגרסה הנראית והן בגרסה המודחקת. אחת הסיבות העיקריות לקונפליקטים בין בני זוג — היא חוסר מונוגמיה מספק של אחד מהם (לעיתים רחוקות שניהם), במילים פשוטות, בגידה, אם כי במשפחות שונות היא מובנת באופן שונה.

באופן כללי, מעשה (הטרו)מיני צריך להיקרא כל מדיטציה זוגית של גבר ואישה, שבה מודגשת בבירור השייכות המינית של כל אחד מהם לשני השותפים (כלומר, הגבר חש עצמו גבר, ואת בת זוגו כאישה, והיא חשה עצמה אישה, ואת בן זוגה כגבר). אז ניתן להבחין בין מעשים מיניים לפי קבוצות הגופים העדינים שעליהם הם מתרחשים, וכן לפי הגופים העדינים שבהם נמצאת נקודת ההתכנסות של השותפים באותה עת. דוגמאות אופייניות:

• מדיטציה בודהית: שיחת "נפש אל נפש" וסיפור על גורלם של שני עוברי אורח אקראיים ברכבת בין-עירונית, מהם הם יורדים בתחנות שונות ונפרדים לנצח;
• מדיטציה סיבתית: יציאה משותפת, אך ללא התחייבות נוספת, לתיאטרון, עזרה בתיקון מגהץ (מכונית);
• מדיטציה מנטלית: תיאום דעות בנושא חיצוני, לדוגמה, מקור עצמים מעופפים בלתי מזוהים;
• מדיטציה אסטרלית: חוויה רגשית משותפת של מצב מסוים המשפיע על שניהם, לדוגמה, עזרה לבעל חיים פצוע;
• מדיטציה אתרית: ארוחת ערב משותפת, ריקודים, חיבוקים עדינים בבגדים, ישיבה על הברכיים וכדומה;
• מדיטציה פיזית: חיבוקים ומגע באזורים ארוגניים ללא בגדים, יחסי מין במובן הרגיל.

שאלת ביקורת לקורא: אילו סוגי מדיטציות אתם מתירים לבן/בת זוגכם עם אחרים: א) רשמית ו-ב) למעשה?

המחבר מקווה שהקורא לא ירצה לענות על שאלה זו, או לפחות שהיא תציב אותו במצב מביך: ויסות מדיטציות, הן שלו והן של אחרים, הן דה יורה והן דה פקטו – הוא עניין אבוד ומראש הפסדי.

עם זאת, כל סוגי המדיטציות, למעט הפיזית, נחשבים רשמית למקובלים חברתית (כלומר, אינם נחשבים לבגידה זוגית), אך למעשה רק המדיטציה הסיבתית, המנטלית והאתרית. במילים אחרות, אישה ובעל ממוצעים חברתית רואים את הופעת קנאה כדבר נורמלי לחלוטין, אם בן/בת הזוג נכנס/ת למדיטציה בודהית או אסטרלית אינטנסיבית עם אדם מהמין השני: איש מלבדני לא יכול להיות לו/ה ערך, ועל אחת כמה וכמה לעורר אותו/ה!

במשפחה, דברים רבים אינם נאמרים בקול רם, אך מרומזים בבירור רב, והקשרים ההדדיים המוטלים על ידי בני הזוג זה על זה, לעיתים בלתי נראים, אך מורגשים היטב, אם כי מקורם אינו תמיד ברור. עם זאת, תופעת הלוואי של איסור על קשרים רגשיים חיצוניים של בני זוג מתבררת כחזקה ביותר ולעיתים קרובות בלתי צפויה לכל המעורבים.

קשרים אינטימיים אמיתיים ויחסים עמוקים בכל מישור נדירים למדי, ואם מאפשרים למדיטציות לזרום מעצמן, אז לכל מישור תחתון היא יורדת, נחלשת משמעותית, ולעיתים קרובות עוצרת לגמרי במישור האסטרלי או בתנודה חלשה של האתרי (הכתוב אינו מתייחס לסוג האנשים הגסים ביותר, החיים בעיקר על אנרגיות אתריות-פיזיות).

הניגוד בין הגוף המנטלי לגוף האסטרלי בא לידי ביטוי גם באמונה התת-מודעת המוצקה של כמעט כל בני האדם, שמדיטציות מנטליות בטוחות לאדם, ואילו באלה הרגשיות הוא, להפך, פגיע מאוד. במילים פשוטות, הדעה הרווחת היא ש"ללשון אין עצמות" ואפשר לחשוב על מה שרוצים, אבל את הרגשות צריך לשמור ולהגן עליהם בקפידה, כי הם אישיים, כלומר פרטיים. כל דבר שהאדם חושב עליו, במידה זו או אחרת (תלוי בעוצמת המדיטציה), הופך לעובדה בגופו המנטלי, כלומר מוטבע בו ורוכש שליטה על בעליו, מחלחל באופן בלתי מורגש הן לגוף האסטרלי והן לגוף הסיבתי, ולאחר מכן לשאר.

יתר על כן, אדם תרבותי בעל גוף אסטרלי מפותח יגיב רגשית לכל מצב שבו הוא נמצא, אך אם המצב חולף, גם הרגש נעלם במהירות, מבלי להשאיר עקבות, אף שהוא יכול להיות חזק למדי. כך בנויה ספה טובה: נוח לשבת עליה גם לילד וגם לאדם שמן במשקל מאה קילוגרם, וברגע שהאורחים עוזבים, היא מתיישרת באופן מיידי וללא כל נזק, וחוזרת לאיזונה המקורי.

כאן הקורא עלול להתקומם: הרי זה לא מוסרי להתייחס לחיי הנפש ככלי צייתן! אולם אין לערבב את הגופים הבודהי והאסטרלי, אף שלרוב כשמדברים על "חיי הנפש" מתכוונים לשני.

האבסולוט האסטרלי — מקור כל התנודות הנתפסות על ידי האדם כרגשות. התחברות אליו מעניקה לאדם שותפות חושית בצער ובשמחה של כל היצורים ביקום, יכולת לחלוק, להקל ולשפר את רגשותיהם של אחרים, מבלי לפלוש אליהם באלימות.