תנין מנטלי
התנין המנטלי הוא מלווה שכיח של האינטליגנציה, במיוחד של אנשי עבודה מנטלית. כיום הוא נפוץ בכל שכבות החברה בשל היפרטרופיה כוללת של הגוף המנטלי.
באופן עקרוני, הגוף המנטלי מקבל הגנה טבעית והתמרה מהגוף הסיבתי. בקירוב ניתן לבטא זאת כך: יש לפתור בעיות ככל שהן מתעוררות. אולם, הגוף המנטלי כאילו נועד לכל מיני דוגמאות, ומפתה מאוד לדגמן את כל העולם, ולאחר מכן הוא (לפי הרעיון) הופך למובן, צייתן וניתן לשליטה.
עם זאת, זרמים מנטליים גסים יותר מסיבתיים (שלא לדבר על בודהיים ואטמאניים), ולכן כל ייצוג אינטלקטואלי של אירוע הוא גסות שלו. ובאופן כללי, על מנת לחשוב על נושא או תופעה מסוימים, אדם חייב לקבל אישור מתאים מאגרגור קרמתי (או אחר, אך גבוה מספיק), מכיוון שמחשבה על העולם, במיוחד גסה, לעיתים קרובות הרסנית עבורו. למרות זאת, חטאי ההרהורים הריקים וקשקושי המילים נפוצים במידה יוצאת דופן: אדם חושב על מה שאף אחד לא ביקש ממנו לחשוב עליו, ומקשקש על הכל בעולם ללא בסיס מהותי – ובכך מכתים מאוד את המישור המנטלי של העולם העדין.
מובן שבשלב מסוים עיסוק כזה, בשילוב עם אנרגטיקה גדלה באופן בלתי פרופורציונלי של הגוף המנטלי, מושך את תשומת ליבו של גגתונגר, ולכן נשלח לאדם תנין מנטלי, הניזון מאנרגיית המחשבה. לאדם עם תנין כזה אופיינית, ראשית, השאיפה לקבל מידע מגוון, ושנית, קליטה גרועה מאוד שלו, או לפחות השפעה חלשה שלו על הגופים הגבוהים יותר.
תנין מנטלי פסיבי-ערפדי
אם התנין משתייך לסוג הפסיבי-ערפדי, בעליו יקלוט לכאורה את זרם המידע היטב ובקשב רב, ואפילו בצורה טורפנית כלשהי, אך לעולם לא יסתפק במה ששמע. הוא תמיד ירגיש כאילו לא הבין או לא שמע משהו כהלכה, ויזדקק להסברים נוספים. אם תיקחו על עצמכם להסביר לו משהו, לאחר זמן מה תחושו שהוא מקשיב לכם באופן שגוי או מבין לא נכון. ולמרות שבסוף השיחה הוא כנראה ינהן בראשו ויסכים לכל או כמעט לכל, תישאר בכם תחושה לא נעימה של מאמץ מבוזבז ושל שמחה נסתרת ורעה מצידו (זוהי שמחתו של התנין השבע המכה בזנבו). אך הדבר הלא נעים ביותר הוא שכאשר תיפגשו בפעם הבאה, בעל התנין ישאל אתכם את אותן שאלות, ומהר מאוד תראו שהוא לא רק שלא הבין דבר ולא הסיק מסקנות מהשיחה הקודמת, אלא פשוט שכח אותה לחלוטין. יחד עם זאת, אצל בעל התנין עצמו תתעורר תחושה שהוא שומע ומבין את בן שיחו רע, כאילו קיר צמר גפן מפריד ביניהם.
תנין מנטלי פעיל
אם אדם עם תנין פסיבי שקט לעיתים קרובות, הרי שתנין מנטלי פעיל אופייני לרגזנים, התוקפים את קורבנותיהם במידע חסר עניין ומיותר לחלוטין אודות ענייניהם האישיים, המדיניים או הפלנטריים. למרבה הצער, אגרסיה מנטלית מסוג זה, שאינה פחות הרסנית מאסטרלית או פיזית, מוזנחת כביכול בחברה ואינה נחשבת לבלתי אתית במיוחד. בעולם העדין, במישור המנטלי, מתרחש באותה עת הדבר הבא: התנין צף קדימה ו, תוך שימוש בביטויים כבנשק, חושף את גוף הנפש של הקורבן וטורף באגרסיביות את האנרגיה שלו, מלווה זאת בקריאות: "לא, תגידו לי, אתם מסכימים איתי או לא? איך אפשר לתת חופש לצעירים?!" בתשובתו הנסתרת, לא משנה איזו, הקורבן, מותש משעמום המגיע עד לבחילה (סימנים מובהקים לירידה קטסטרופלית באנרגיה של גוף הנפש) מציג אזור חדש של גוף הנפש, אותו תופס התנין מיד.
ביטויים ספציפיים
תנין מנטלי ספציפי מופיע אצל אנשים הרואים עצמם חכמים, שכן הם מחזיקים ומשתמשים באופן קבוע בסכימה מנטלית מסוימת המדגמת את הזרימה הסיבתית. במהלך דוגמנות זו מתרחשת חילול חזק (תהא אשר תהא איכות הסכימה), והאנרגיה המשתחררת מכך מזינה את התנין. הנה דוגמה אופיינית:
ילד קטן הצטנן ולערב עלה לו חום. במשפחה, כמובן, מתחילה שיחה על סיבות המחלה. "היבטים מתוחים של הירח בטרנזיט על האסקדנט הרדיקלי במזל סרטן," – יאמר אבא אסטרולוג, תוך שהוא מרים לרגע את ראשו מהאפמרידים. "תשלום קרמתי על פשעים בהתגשמות הקודמת," – תגיב אמא – מומחית לקרמה, – "לא היה צריך במאה ה-16 בהולנד להעמיד מכשפות למבחן מים." "צריך להקשיב יותר למבוגרים," – ירטון סבא, שנפגע מהילד עוד בבוקר, – "והכי חשוב, לכבד אותם, אז הוא לא יהיה חולה." "בפעם אחרת תלבישו לתינוק צעיף וגרביונים חמים," – תאמר סבתא, – ועל המשפחה ירחף שקט כבד לנוכח חוסר האונים המוחלט שלה מול המצב וירידה חדה באנרגיה המנטלית. התנין המנטלי המשפחתי, מחייך בסיפוק, מתגנב מתחת למיטת הילד החולה.
התנין המנטלי נפוץ אצל "תיאורטיקנים" שונים, ובכללם גם במדעי הרוח. תנין כזה יכול להיזון מתפיסות, תיאוריות וכדומה של אחרים, המפורקות לחתיכות קטנות בדרך הפשוטה הבאה: תחילה, התפיסה המבוקרת "מתורגמת" לשפת סכימה הנגישה ל"תיאורטיקן" כך שבמהלך התרגום כמעט לא נשאר ממנה דבר; אך התוצאה מובנת לו, וכמובן, סותרת את תפיסתו העיקרית או אינה עולה בקנה אחד איתה – ולכן היא שגויה. בכל שלבי מעשה הביקורת המתואר, כמו בכל חילול והרס, מתרחשת שחרור אנרגיה, הנאכלת על ידי התנין.
תנין אסטרלי
התנין האסטרלי ניזון מאנרגיות של רגשות אנושיים. הוא יימשך לכל רגש עז, המענה או, להפך, משמח אדם במשך זמן רב: כעס, קנאה, זעם, חוסר סבלנות, התאהבות ואחרים – ובלבד שיהיו חזקים ומלאי אנרגיה.
אדם רגשני מדי יוצר תחושה של רשלנות – אכן, גופו האסטרלי מוזן יתר על המידה ותלוי בקפלים ובסמרטוטים – ואינו זוכה לאישור חברתי. התקפי היסטריה יצאו מהאופנה, כנראה, כבר במאה ה-19, ובימינו נפוץ יותר גוף אסטרלי דק מאשר עודף. כלומר, האדם המודרני יבש יותר מאשר חסר רסן ברגשותיו, אך למרות זאת, תנינים כלל לא הפכו לנדירים. כעת הם ניזונים על ידי אנשי מקצוע – במאי תיאטרון וקולנוע. אך גם כאן מורגשים קשיים, שכן אדישות הקהל הרווי מתפשטת בהדרגה, למרבה הצער, אל הרגשות הצפופים והאמינים ביותר – המיניים. עוד נמוך יותר נמצאים רק רגשות המולאדהרה – מוות והישרדות, ועליהם מתבצעת ספקולציה נואשת: סרטי אימה בשילוב עם, למרבה הצער, כרוניקות תיעודיות למדי. למרות זאת, על אף הירידה ברמת התנינים האסטרליים (בשל הידרדרות החיים הרגשיים כשלעצמם), סוגם לא נכחד, והמחבר יביא תיאור קצר של התנהגותם והשפעתם על בעליהם.
התנין האסטרלי מוביל את בעליו למצבים השופעים באנרגיה המועדפת עליו. לרוב, התנין עוסק בפרובוקציה, ומעורר אנשים אחרים להתפרצויות רגשיות גלויות, אותן הוא טורף מיד. האדם עצמו (בעל התנין) יוצר יחד עם זאת רושם סותר. מצד אחד, הוא נראה כביכול משתתף וקשוב, יודע להקשיב בשקט ולקלוט את הרגשות הלא ברורים והחדים ביותר, אך נשאר באותו זמן אדיש באופן מוזר וכאילו אינו חש כלל חמלה או שמחה כלפי שותפו. יתרה מכך, לאחר התפרצות רגשית זו, עלול להיות לאדם למחרת היום לא נעים ביותר, שכן התנין נכנס לתוך גופו האסטרלי ודשדש שם רבות, שלא לדבר על כך שכל מה שיכול היה, אכל לחלוטין, והותיר רק ייאוש ועגמומיות.
תנינים אסטרליים יכולים להיות גם אוכלי כל וגם ממוקדים ברגשות מסוימים, למשל קנאה או זעם. ברגע שהופיע, תנין הקנאה עוזב את האדם בחוסר רצון רב, ומאלץ אותו לקנא על הסיבות המגוחכות והזעירות ביותר, שכן התנין אינו זקוק להיגיון, אלא למזון, כלומר לאנרגיה של התנודות האופייניות של הגוף האסטרלי. מניפולטור מנוסה יכול להעביר בזהירות את תשומת ליבו של התנין שלו אל השותף. אז השותף יתחיל לקנא, אבל זה, באופן כללי, משחק מסוכן, שכן קנאה חזקה עוברת בקלות לשנאה או למצב הזייתי. עם תנין הקנאה קשור קשר הדוק תנין ההתאהבות, שבאמצעותו פותים לבבות מנוסים בנות לא מנוסות, אך שואפות לאהוב (וגם נשים בוגרות). תנין זה נוהג לטרוף את אנרגיית ההתאהבות הבוערת של בעליו, שאינו מקבל כמעט דבר (מלבד הדחף הראשוני של טריות ההיכרות), והוא, מאוכזב, מחפש אהבה חדשה. במקרה אחר, התנין מתחיל לנשוך אותו עצמו, ומאלץ אותו לאהבה נרקיסיסטית, שכן לאדם עם גוף אסטרלי חלש, שנאכל על ידי תנינו שלו, קשה לאהוב ביושר מישהו, כולל את עצמו.
תנינים אסטרליים ברמה נמוכה, כלומר הטורפים ביותר, ניזונים מהרגשות האנושיים הכבדים והלא נעימים ביותר: פחד, כאב נפשי, שנאה ובוז כלפי בעל התנין עצמו. אם תנין כזה רוכש שליטה מלאה על אדם, הוא הופך לעריץ, סדיסט, ובמקרים קיצוניים אף לרוצח סדרתי.
תנין אתרי
התנין האתרי שוחה אל אנשים המאיצים את הבסיס האנרגטי של הגוף הפיזי. מכיוון שמקור האנרגיה העיקרי של הגוף האתרי הוא מזון, התנין האתרי נמצא לרוב אצל גרגרנים: גלויים ונסתרים. גרגרן הוא אדם שאוכל משמעותית יותר ממה שהוא באמת צריך (האנרגיה הנותרת של המזון המעוכל מגיעה לתנין). השמנת יתר "לא בריאה" היא כזו שבה השומן, במקום לשמש כמאגר אנרגיה, דורש בעצמו מזון מתמיד לתמיכתו העצמית – למעשה, בו מתגשם התנין האתרי המלווה את השמן באופן בלתי נפרד, וקשה ביותר להיפטר ממנו.
למזון יש תפקיד שני, מטהר, מורכב לא פחות מתפקידו המזין: לכלוך הגוף האסטרלי, בירידתו אל האתרי, מופרש יחד עם שאריות המזון. לכן אנשים רבים, הנקלעים לסביבה אסטרלית מלוכלכת מהרגיל (למשל, כאשר הם מתמודדים עם אי-נעימויות רגשיות), מתחילים באופן אינסטינקטיבי לאכול יותר, ראשית, על ידי הזנת הגוף האסטרלי באנרגיה אתרית, ושנית, על ידי ניקוי הגוף האתרי מלכלוך אסטרלי באמצעות מזון. במקרה זה, כמובן, רמת האנרגיה האתרית עולה בחדות, ועם הזמן מושכת גם את התנין, מכיוון שדרך ניקוי עתודה לא אמורה להפוך לראשית. הופעת תנין אתרי, כלומר סוג של סחטן עדין (אגב, התנין הסיבתי יכול בהחלט ללבוש צורה של סחטן טבעי), תמיד מעידה על הפרות חמורות באיזון האנרגטי של האדם.
בפרט, לרוב הספורטאים המקצועיים יש תנין אתרי חזק, שגופם האתרי מפותח יתר על המידה, שכן עליהם לשאת עומסים כבדים. האנרגיה של הגוף האתרי הנאגרת לקראת תחרויות מושכת טפיל טורף, שצריך להאכיל אותו אחר כך כל החיים – מכאן השמנת יתר לא בריאה המופיעה במהירות לאחר ירידה ברמת העומסים.
תנין אתרי חזק הופך את האדם לדי לא נעים במגע פיזי עם בעליו: התנין יכול לטרוף אנרגיה אתרית דרך מגע עורי, ו"ליטושי" מין של אדם כזה דומים יותר לשוד לאור יום, ומעוררים יחד עם עוררות (או במקום) תחושות של גועל, מחאה וקור. כאשר התנין, שאינו מסתפק במזון המוצע לו, מתחיל לכרסם באדם עצמו, האנרגיה האתרית שלו יורדת, והוא עלול לחלות קשה: בסרטן הדם, סוכרת, איידס וכו'.
תנין פיזי
התנין הפיזי. באופן כללי, ביטויי הגוף הפיזי (כמו כל גוף אחר) מגוונים מאוד, והמחבר כלל אינו מתיימר לתאר באופן ממצה את תפקידיו או את התנינים.
הגוף הפיזי הוא מקור אנרגיה לגוף האתרי: זוהי לא רק האנרגיה של המזון המעוכל, אלא גם האנרגיה המיוצרת על ידי הגוף הפיזי בתנועה, ליתר דיוק, במתיחת רצועות וחיכוך משטחי מפרקים. במילים אחרות, בתנועות הגוף הפיזי משתחררים שני סוגי אנרגיה: בשרירים – מכנית, המיועדת להתגברות על אינרציית הגוף, כוח הכבידה או התנגדות המנוף, ואנרגיה אתרית, בעלת ויברציות גבוהות בהרבה, המזינה (מלבד מזון) את הגוף האתרי. באמצעות האנרגיה שלו, הגוף האתרי מרפא ובונה את הגוף הפיזי, ושומר בתוכו את הקוד המידע שלו (כלומר, מידע על מבנהו המקורי).
לפיכך, חוסר איזון בגוף הפיזי עלול להיות קשור הן לניצול יתר שלו והן לחוסר עומס ברצועות ובמפרקים, שממנו סובל בראש ובראשונה הגוף האתרי.
באופן כללי, הגוף הפיזי מתוכנן לעמוד בעומסי יתר גדולים מאוד, אך רק במצבים מוגדרים היטב של נקודת ההרכבה. במצבי לחץ חזקים (התקפת דוב מערות, נפילה מעץ) נקודת ההרכבה נכנסת למצב מיוחד ומופעלת אינוולוציה ישירה של אגרגור גבוה, המעניקה לאדם כוחות ומהירות תגובה יוצאי דופן, אך כאן השליטה על הגוף הפיזי היא מוחלטת, ואין מתיחת רצועות, המפרקים אינם נשברים, מה שאי אפשר לומר על מרימי משקולות ורקדניות בלט. בזמנים רגילים, הגוף הפיזי מתוכנן לעומסים מתונים – לא גדולים מדי ולא קטנים מדי, ופורסירציה מלאכותית שלו באמצעות אימונים מובילה לייצור כמות גדולה של אנרגיה לגוף האתרי, מה שמושך מאגרגורים גיהנומיים זן מיוחד של תנין הניזון מאנרגיית הגוף הפיזי המשתחררת ברצועות ובמפרקים – ודווקא עם תנין זה קשורות רבות ממחלות המקצוע של ספורטאים.
מצבי מחלות פיזיות, ככלל, קשורים לאנרגטיקה ירודה של הגוף האתרי, כאשר הוא אינו מסוגל להגן ולהשפיע כראוי על הגוף הפיזי. אצל תינוקות ואנשים בריאים, הגוף האתרי בולט מעט מחוץ לגוף הפיזי – תוך כדי כך העור נותן תחושה אופיינית רכה, עדינה ומשיית במגע. אם הגוף האתרי נחלש באופן כללי, הוא נסוג לתוך הגוף הפיזי, העור הופך גס יותר, ומחלות עור קלות יותר, שלא לדבר על שריטות ושפשופים מקריים. עם גוף אתרי טוב, לבנה כנראה לא תיפול על ראשו של אדם, ואגרוף של יריב יחליק לאורך הלסת, מבלי לפגוע בה. גוף פיזי חזק עם גוף אתרי חלש גורם לחוסר איזון אנרגטי חד, ומופיע תנין פיזי: האדם שובר רגל, או שגדלות לו זיזים במפרקים, מופיע גידול, מתפתחת נמק... הרשימה יכולה להימשך על ידי רופאים ומומחים לתאונות, כולל רצח מכוון.
כמובן, התנין הפיזי בצורת גידול סרטני, סכין גיליוטינה או מי אוקיינוס שבהם אדם טובע, אינו מגיע סתם כך, בגלל חוסר איזון בין הגופים האתרי והפיזי – למוות פיזי נדרש כי קשרי האדם עם כל האגרגורים המובילים אותו ייחסמו ויתקבל אישור קרמתי; אך כאשר מגיע יום המוות, לעיתים קרובות, למרבה הצער, המכה האחרונה שייכת לתנין הפיזי. עזיבת החיים של אדם הרמוני מתרחשת, כמובן, באופן שונה לחלוטין.
