אגרגור, כיחידה מבנית של העולם הדק

אגרגורים

אגרגורים הם היחידה המבנית הבסיסית של עולמנו הדק.

לדוגמה, קיימים האגרגורים הגבוהים והנמוכים הבאים: אגואיסטי (הקטן והחלש מכולם), זוגי, משפחתי, קבוצתי, דתי, קרמתי, פוליטי וכן הלאה.

אגרגורים הם ישויות-מתווכות ייחודיות המובנות על ידי אמנציותאמנציה (מלטינית emanare: נביעה, זרימה החוצה), היווצרות של משהו ממקום כלשהו, כלומר היווצרות הנחות, הבלתי מושלם מהעליון, המושלם. בין העולמות העליונים לתודעות בני האדם (ולא בני האדם), המשפיעות על הגופים האתריים, האסטרליים והמנטליים התחתונים, וממלאות גם תפקיד של צוברים של ביו-אנרגיה. הן היחידה המבנית הבסיסית של עולמנו הדק. ישויות אינפורמטיביות-אנרגטיות אלו, בצורת מערבולות, נוצרות בדרך כלל מעל טריטוריה גיאוגרפית מסוימת, בה יש להן נקודות חיבור עיקריות או המוניות בצורת ערוצים לתודעה האנושית התואמת אותן מבחינת תדרים. לכן, ניתן גם לומר כי כל אגרגור הוא גם "ארץ" מיוחדת בעולמות המנטליים או האסטרליים.

כל אגרגור מקרין זרמים אנרגטיים-אינפורמטיביים בצורת אנרגיה נפשית בתדרים מוגדרים וייחודיים רק לו, ולכן לא כל בני האדם קולטים אותו, אלא רק אלה שעובדים עבורו – במודע או שלא במודע. לכל אגרגור (למעט אגרגור של קסם שחור) יש צדדים מוארים המובילים לתחום החומרים הגבוהים יותר.

בפועל, כל האגרגורים הרוחניים הגבוהים, במטרה להעניק למבנה האנרגטי שלהם קשיחות רבה יותר, הנחוצה לתפקוד מוצלח בתנאי אנרגיות נמוכות של כדור הארץ, נאלצים לכלול בתוכם אגרגורים רבים קטנים וגסים יותר, הנכנסים למגע ישיר עם כוחות האופל במאבק על נשמת האדם. הדבר מוביל באופן בלתי נמנע לירידה באיכות התדרים של האגרגור כולו, מה שמוביל ברמות אנרגטיות שונות לעיוות ופרשנות מוטעית של רעיונותיו על ידי בני האדם, ובכך גם להורדת רמת ביצוע המשימה המוטלת על האגרגור.

לאורך ההיסטוריה האנושית, בגוף המנטלי של כדור הארץ, נוצרה כמות גדולה של אגרגורים מנטליים, חדורים במידה משתנה הן בעקרון הרוחני והן בעקרון החושי-אגואיסטי. בהם חיים, הן באופן קבוע והן בביקורים תכופים או מדי פעם, הגופים המנטליים והאסטרליים של כל בני האדם. בבסיס כל אגרגור על הציר העליון חייבת להימצא אידאה המסוגלת למשוך אליה את תשומת הלב (כלומר לקחת אנרגיה נפשית) של תודעות ונשמות אנושיות. אגרגורים נוצרים מתוך אמנציותאמנציה (מלטינית emanare: נביעה, זרימה החוצה), היווצרות של משהו ממקום כלשהו, כלומר היווצרות הנחות, הבלתי מושלם מהעליון, המושלם. נפשיות של האנושות ברמות תדרים הנמוכות ביותר או בינוניות, וכן ברמות גבוהות יחסית, במטרה לבודד קבוצות מסוימות של אנשים, המאוחדות על ידי אידאה אחת, מההתגלמויות הגבוהות יותר של אידאה זו. הסימן העיקרי המבדיל אנשים המשרתים את אותו אגרגור הוא התחושה הנפשית הכלולה במילה "שלי".

כאשר אדם נקלע, על פי מקום לידתו או דמו (כמו למשל, אגרגור דתי), לתלות באגרגור מסוים, הוא הופך לכלי להזנתו ולפעולתו, כפוף לכל זרמי האנרגיה האסטרליים בתוך אגרגור זה, המכפה על האדם תפיסות חיים נוקשות מסוימות, מהדק לולאת ציות על אישיותו, והנשמה מחיים אחד למשנהו נאלצת לשאת קשר קרמתי עם אגרגור זה.

הגוף המנטלי של אותו אדם עצמו, ברמות הוויברציה השונות שלו, יכול להיות שייך למספר אגרגורים בו-זמנית. הגוף המנטלי של אדם אחד יכול להיות בתלות חזקה באגרגור כלשהו (לדוגמה, בנוצרי ובמתמטי בו-זמנית), ואילו אצל אדם אחר - הוא כמעט ולא יכול לבוא במגע עם אותם אגרגורים. השפעתם עליו תהיה זניחה.

אם הוא נוצר על ידי קולקטיביזם, כלומר צירוף של אשליות דומות, הרי במהותו הוא פנטום רגיל או מיני-אגרגור, שיש לו יכולת להפגין את כוחו רק בנסיבות מסוימות הנוחות לכך. התכונה העיקרית המגדירה את טבעו של מיני-אגרגור כזה היא שאין לו יכולת שווה ליצור גורמים התומכים בו, וגם לא להשמיד גורמים עוינים. אם אגרגור מאושר על ידי סינתזה עליונה, אז הוא קיים כתמיכה חיצונית הכרחית - גוף של סינתזה. במקרה השני הוא יכול רק לנצל נסיבות שנוצרו ללא רצונו, ובמקרה הראשון הוא פשוט ייאלץ לסגת מיידית כדי לא להיכחד.

אגרגורים ניחנים במטען רצוני מרוכז ובמקביל של תודעה, התואם לרמתן של קהילות אנושיות שונות – לאומיות, חברתיות, כלכליות, דתיות, מקצועיות ואחרות. כל אגרגור נוצר תמיד הרבה לפני שארגון התואם למשימתו יופיע על פני כדור הארץ, שכן הוא זה שיוצר על כדור הארץ תנאים מסוימים ושולח לאנשים שנבחרו על ידו זרמים אנרגטיים מתאימים. במישור הפיזי, הכל נראה כאילו הקולקטיב נוצר "מכלום", כביכול "מעצמו".

כל אגרגור, בהיותו ישות אינפורמטיבית-אנרגטית חיה, בעל תכונה של צמיחה, שינוי ומוות, בהתאם לפעולות חוק הקארמה או בקשר למשימה קארמתית שהוטלה עליו על ידי אגרגור חזק יותר. לאחר שביצע את משימתו, האגרגור, בדיוק כמו אישיותו של אדם, מתפרק אנרגטית. אך, נעלם באיכות אחת, הוא יכול לאחר "מותו" להשתנות לאגרגור חדש, השונה לחלוטין מקודמו בתכונות התדרים של האנרגיה המרכיבה אותו.

האנרגטיקה של האגרגור נקבעת על ידי שני גורמים: יכולתו לקיים אינטראקציה עם סביבתו ורוחב ערוצי המידע-אנרגיה שלו עם האגרגור שיצר אותו. ההזנה האנרגטית ברגע הלידה כוללת רשת ענפה של ערוצים, המאפשרים לו להסתגל לסביבה ולהתחיל לשלוח דרכם לאגרגור המוביל שלו זרמים אינפורמטיביים-אנרגטיים ייחודיים ורק לו אופייניים. ככל שהוא ממלא את משימתו הקרמתית, רשת הערוצים מתכווצת, מה שמפחית את ניידותו וגמישותו, ומוביל לירידה במצב הכללי של האינפורמטיביות והאנרגטיקה עם התגבשות עוקבת.

אם אגרגור, בהיותו מעורב בזרמי אנרגיות של אינבולוציה, לא מילא את משימתו הקרמתית, הרי שבו (כמו אצל אדם) מצטברת כמות מסוימת של אנרגיה, שלא נוצלה על ידו לצרכים אבולוציוניים. הייחוד של אנרגטיקה זו הוא יכולתה "להתקלקל" ולהתדרדר במהירות לצורות פרימיטיביות יותר, ובכך לגרור אחריה בדרך האינבולוציונית גם את המבנים האנרגטיים הקרובים אליה (כולל בני אדם המשרתים את האגרגור הנתון).

אגרגור כזה מאבד מיד את התמיכה מצד האגרגור המוביל שלו, מתגבש ברמה אנרגטית נמוכה והופך לבלתי מסוגל להתקיים באופן פרודוקטיבי בסביבה זו, שתמיד חזקה יותר מכל אגרגור המופיע בה. במצב דומה נמצאים גם אנשים שלא ביצעו היטב או כלל לא ביצעו את המשימות הקרמתיות של התגלמויותיהם.

במקרים כאלה מתרחשת חסימה לא הרמונית של ערוצים עם מנת אנרגיה דלה (כדי לא לבזבז אנרגיה לחינם), וכתוצאה מכך אדם כזה מאבד עניין בחיים, קיומו נראה לו חסר סיכויים וחסר תקווה, ומכאן נובע דיכאון, שבמקרים רבים מסתיים בהתאבדות. אך ניתוק כזה אינו מתרחש מיד.

אם איכות גסה כלשהי החלה לעכב את ההתפתחות האבולוציונית של האדם ואינה מאפשרת לו להתרכז בביצוע תוכניתו, אזי האגרגור מתחיל "לסובב" שוב ושוב את אותה סיטואציה מכוונת, ובכל פעם חדשה מחמיר את התנאים יותר ויותר. זה יכול להימשך עד שיגמר הזמן שהוקצב לאדם לביצוע תוכנית ההתגלמות, או עד שהאדם סוף סוף יבחר נכון. ברגע שאדם מתחיל לבצע את תוכנית ההתגלמות שלו ועובר לרמה קיומית יצירתית יותר, נפתח מיד באופן אוטומטי ערוץ המידע-אנרגיה, מה שבדרך כלל משויך לנס: האדם מתחיל לתפוס את העולם הסובב אותו בצורה הרבה יותר עדינה ולהעריך אחרת את האירועים המתרחשים בחייו.

ככל שרמת ההתפתחות האבולוציונית שהושגה על ידי האדם גבוהה יותר, כך הוא יכול לסטות יותר מתוכנית התגלמותו וכך הוא יכול להכניס שינויים הרמוניים או דיסהרמוניים גדולים יותר לקרמה של האגרגור שלו. לאחר שהאדם מבצע את משימת התגלמותו, האגרגור המפקח עליו סוגר את ערוץ האנרגיה בצורה חלקה והדרגתית, מה שנראה מבחוץ כאילו האדם מיצה את עצמו יצירתית בתחום זה וכעת מחפש תחום חדש ליישום יכולותיו, בו יוכל גם להגיע לגבהים משמעותיים.

ניתן להאריך את חייו של אגרגור מאובן או גוסס לזמן מה, על ידי הזרמת רעיונות ומחשבות חדשים לתוכו, המהווים את הבסיס לאגרגורים אחרים, חיוניים יותר. אך לעיתים רחוקות מאוד ניסיונות אלה מובילים לטרנספורמציה איכותית של הישות האנרגטית; לרוב, זה רק מאריך את גסיסתה, שכן כל שינוי איכותי באגרגור מוביל לשינוי בספקטרום קרינתו, ולכן לתקלה בפעולת הערוצים, המותאמים לאיכות הקודמת של האנרגטיקה המרכיבה אותו.

כאשר אגרגור ממוחשב היטב מתחיל להתפתח, לצמוח ולצבור עוצמה רעיונית, יש לו מגוון רחב מאוד של ערוצי תקשורת, המסוגלים להקיף כמות גדולה מאוד של תודעות אנושיות. אך כאשר, לאחר מילוי משימתו, הוא מפסיק לצמוח, מתרחשת במבנהו האנרגטי קיפאון מסוים של מחשבות ורעיונות, ניכורם והתנוונותם ההדרגתית; בתהליך מתחילות לשלוט מגמות מהפכניות, המכוונות לארגון מחדש של מבנים והתגבשות, המבשרות את מותו הקרוב של אגרגור זה באיכות זו.

משמעות האבולוציה של האגרגור זהה לזו של האדם: ככל שהוא נעשה רוחני יותר, כך מקורות מידע גבוהים יותר הופכים זמינים לו וכך הוא הופך לחזק יותר מבחינה אנרגטית, שכן אנרגיה בעלת תדר גבוה מאפשרת לו גישה לסודות נסתרים יותר ויותר של אוצר הידע של האל-בורא. כמו כל היצורים, האגרגור ניחן בחופש רצון וחופש יצירה מסוימים, הגדולים יותר ככל שהאנרגיות המרכיבות את גופיו האנרגטיים של האגרגור גבוהות ואיכותיות יותר. ככל שישות זו מועצמת אנרגטית ומודעת יותר, כך היא מתפתחת מהר יותר, בולעת או מאלצת אגרגורים חלשים יותר לשרת אותה.

אבל אתם תטעו מאוד עמוק אם תדמיינו לעצמכם אגרגור כישות אנתרופומורפית כלשהי, הניחנה ברגשות אנושיים טהורים כמו קנאה או שנאה, שפלות או זדון, ערמומיות או קנאה... זה שקול לתפיסות של כמה אנשים בורים על אלוהים, כ"זקן" כלשהו, המצויר באיקונות, ש"יושב בשמיים" ורק עוסק בריגול אחר אנשים ובבקרתם, כדי שאף אחד מאיתנו לא יגיד, יאכל או יעשה משהו מיותר.

מי שחושב כך - הוא עדיין אדם מאוד אפל ולא מפותח ואומר שטויות מוחלטות, שכן תכונותיהן של כל הישויות הקוסמיות הללו מבוססות אך ורק על יסוד אנרגטי ועל הבדל בתדירות התנודות של האנרגיה המרכיבה אותן. עניין אחר הוא שהפעולות המבוצעות על ידי אגרגורים, מקבלות בתודעתנו הערכה התואמת את מושגינו על טוב ורע, ומשויכת לרגשות אנושיים כאלה ואחרים.

כל אגרגור חדש נוצר על ידי אגרגור ברמה גבוהה יותר לביצוע משימה קארמתית מסוימת במישור הפיזי של כדור הארץ, ולכן כל המבנה האנרגטי שלו נוצר באופן כזה שיבטיח את האפשרות לבצע תוכנית זו, ויעניק לו מידה מסוימת של עצמאות מהסביבה, גמישות ויכולת הסתגלות גבוהה לתנאים המשתנים ללא הרף של העולם הדק. מיקום האגרגור במרחב תלוי ברמתו האבולוציונית, המעמידה אוטומטית לרשותו שכבות "גבוהות" או "נמוכות" יותר של העולם הדק, בעלות תדר רטט מוגדר בקפדנות, השורר גם באנרגטיקה של כל אגרגור ספציפי.